<h1>האשכול — רצב"א, פרק גיד הנשה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
והעקר לענ"ד בבשר בחלב חתיכה עצמה נעשית נבלה מדאו' שכל אסורו כי איתנהו בשר וחלב בהדדי ואם בשל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה על בשולו ואכילתו, לפיכך חתיכה שנאסרה מחלב כולה אסור, אבל חתיכה שנבלע בה אסור אחר רבנן החמירו לעשותו כנבלה ולהצריך ס' כנגד כולה... [צ"ל איכא דמייתי ראיה דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים מע"ז ע"ג ע"א] רבין ארי"ו יי"נ שנפל לבור ונפל שם קתון מים רואין ההיתר כאלו אינו ומים רבין עליו ומבטלין כי אתא רב שמואל ארי"ו ל"ש אלא שנפל קתון מים בתחלה אבל נפל לבסוף מצא מין את מינו ונעור, איכא דמתני אמתניתין יין ביין כ"ש אר"ש ל"ש אלא שלא נפל שם קתון מים אבל נפל רואין היין כאלו אינו ומים רבין על היין האוסר ומבטלין, מאן דמתני לה אמתני' לא בעי תחלה מאן דמתני לה ארבין בעי תחלה, ופשיטא אף אי מתני ארבין ודאי הלכתא כרבין דלא בעי תחלה דאמר רבא בפ' הבע"י [יבמות ס"ד ע"א] אבין דסמכא, וקשי' להו מאי מהני קתון מים בסוף המבטל יין האוסר הלא יין הנאסר כבר נעשה אסור וצריך מים לבטל שניהם, אלא ע"כ לא אמרי חענ"נ בשאר אסורי'. ולא ראי' מהא דאיכא למימר דלא נאסר היין אלא ממשהו, ובמשהו ל"א חענ"נ, ואע"ג דלא אמרינן הכי אלא לענין שלא תאסר אחרות אבל היא עצמה באסור קיימא למ"ד מב"מ ל"ב וביי"נ לכ"ע מב"מ ל"ב, מיהו כיון דמדינא אינו אוסר במשהו רק מחומרא דרבנן, שפיר אמרינן דמים דאתו לבסוף מבטלי' האי משהו, אבל דבר הנאסר ע"י טעם מדין תורה חענ"נ ויש שאומר אפי' נאסר היין בנ"ט המים מבטלין האסור, דלא מצינו חענ"נ אלא בחתיכה שנבלע בו אסור שאינו יוצא ומתערב בשוה באחרות, אבל דברים לחים ונמוחי' מתערבין ונבללים בשוה ואין אומרין שיעשה המעורב הראשון נבלה דידענו שהאסור מתחלק בשוה אפי' לרבנן דר' שמעון... [שזורי בר"ה י"ג ע"א דס"ל אף בדבר יבש אמרינן בילה, ורבנן פליגי עליה אבל בלח בלח מודי דמתחלק בשוה] מש"ה אם יש במים שעור לבטל מהני להתיר היין, וכה"ג אמרינן נמי אם נתערב אסור יבש ביבש חד בחד אין אומרין שיעשה המעורב נבלה אלא כשנתוסף בתערובת חתיכת היתר נתבטל האסור כהא דתנן [תרומות פ"ה] אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ואח"כ נפלה שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור מקנסא דרבנן ואי' עלה בירושל' דלאו דוקא בתרומה אלא כל אסורי' שרבה עליהן בשוגג מותרים והיינו דומי' סאה דתרומה שאסור אינו מתערב יותר בתערובת ראשון אלא מתערב יפה בשני כבראשון וה"ה בלח בלח והא דפריך [ק"ח ע"א] חלב אמאי מותר חלב נבלה שאני בשר בחלב כדאמרן שחלב בלוע מבשר נחשב כאסור עצמו ויש מי שאומר לח בלח צונן לא אמרינן חענ"נ דהכל מתערב בתערובת האחרון, אבל המתבשל תחלה עם האסור נחשב כאלו כולו אסור משום לתא דבב"ח דלא אסרה תורה אלא בבשול [ער"ן סוף ע"ז]. וכיון דמדאו' ל"א חענ"נ אלא בבב"ח ניחא מה שצותה ת' להגעיל כלי מדין אף שאין כלי מחזיק ס' כנגד דופניו ויורה גדולה א"א להכניס בכלי אחר המחזיק ס', מ"מ המים ראשונים שבאו אל היורה והוציאו הבלוע אין נעשים נבלה ומה שחוזר ונבלע מהם ביורה רובו היתר והרבה מאסור נפלט במים ואם שופכם נשפך רוב אסור שביורה וכשמגעילו שנית יש במים ס' כנגד מעט אסור הנשאר. ומ"מ אין זה ראי' גמורה דלמא עביד לי' גדנפא [ע"ז ע"ו ע"א] או לא הגעילו אלא קטנים, ואפשר כשהגעילו היו המים ברתיחותן ובולעין הכל מדופני הקדרה ואין מפליטין מה שבלעו כל זמן שלא נחו מרתיחותן ודייקינן הכי מדא' [ק"ח ע"א] הב"ע כגון שנפל ליורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פלט סוף סוף כי נייח הדר פלט כשקדם וסלקו. והגרי"צ לא הביא גם אוקימתא דרבא אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מב"מ וד"א ואמרינן סלק מינו כמי שאינו וא"מ רבה ומבטלו והי' ראוי להביא דנ"מ אף לדידן בכל מידי דאסרינן במשהו כטבל ויי"נ כדאי' בהשוכר [ע"ז ע"ג ע"א] כי אתא רבין ארי"ו וכו' ובירוש' דערלה [פ"ב] גריסי תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין ואין בנ"ט ריבה עליהם גריסי חולין מין מעורר את מינו, פי' גריסי חולין מעוררין גריסי תרומה שנתבטלו בתוך עדשי' לאסור דהוי מב"מ ופריך ולא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ רואין ההיתר כאלו אינו ואסור שאין בנ"ט בא"מ בטל, הדא אמרה רבה עליהם גריסין מותר. ותו נ"מ בכל אסורי', דהא דאמר רבא מב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' מדרבנן קאמר דאיהו גופא אמר מב"מ ברובא, ואי הכין אם נתערב אסור במינו ונאבד הרבה ממנו וא"א לשעורי אי הוי ס' אי חזינן דאיכא רובא שרינן דספקא דרבנן לקולא אבל נתערב מבשא"מ ולא ידעינן אי הוי ס' כנגד האסור ספקא דאו' הוא ולחומרא, ואי אתרמי שנפל אסור לקדרה שיש בו מינו ושא"מ ונאבד הרבה מא"מ דהיתר עד שלא נוכל לשער אי הוי ס', וידעינן שהי' בו רוב היתר ממין האסור, אמרינן נמי סלק שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו, דרוב ההיתר ממין האסור מבטל לי' מדאור' והא"מ מותר מה"ת ממילא כיון שהאסור מבוטל במינו, ואף שמדרבנן צריך ס' והכא לא ידעינן אי הוי ס', ספק דרבנן לקולא.
